החלטה בתיק בב"נ 8495-07-12

בפני בקשה להשבת שני פיקדונות שהופקדו במסגרת הליכי הבקשה לביטול צו הריסה מנהלי,  בתיק זה, האחד - על פי החלטת בית המשפט מיום 4.7.2012, בסך 8,000 ש"ח (להלן: "הפיקדון הראשון"), והאחר - על פי החלטת בית המשפט מיום 5.3.2013, בסך 15,000 ש"ח (להלן: "הפיקדון השני").

הפיקדון הראשון הופקד להבטחת הוצאות המשיבה, היה ותידחה הבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי.

ביום 6.9.2012 נתן בית המשפט תוקף להסכמת הצדדים, כי הבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי תידחה. בנוסף, כללה הסכמת הצדדים גם התניה כי עד ליום 5.1.2013 בשעה 19:00 ("מועד ההריסה הנדחה") יהרוס המבקש את המבנה נשוא הצו על כלל חלקיו ומתקניו, וכי באם לא יעשה כן, תעמוד למשיבה הזכות לבצע את צו ההריסה המנהלי, החל מיום 6.1.2013, ועד ליום 6.4.2013.

בנוסף, הוסכם בין הצדדים (באותה הסכמה שקיבלה תוקף של החלטה ביום 6.9.2012) כי:

"היה והמבקש קיים אחר התחייבותו... ... והרס את כל המבנה נשוא הצו המנהלי עד למועד ההריסה הנדחה... ... יגישו באי כוח הצדדים הודעה מוסכמת לבית המשפט לשם השבת כספי הפיקדון... ... לידי המבקש... ... היה והמבקש הפר את התחייבותו, ולא הרס את המבנה  נשוא הצו המנהלי, או כל חלק הימנו עד למועד ההריסה הנדחה, ימסור ב"כ המשיבה הודעה אודות אי ההריסה לבית המשפט הנכבד, ובית המשפט יורה על חילוט והעברת מלוא סכום הפיקדון, על פירותיו, לידי המשיבה, וזאת לשם כיסוי הוצאותיה המשפטיות של המשיבה בתיק זה".

המבקש לא הרס את המבנה במסגרת המועדים שפורטה בהסכמת הצדדים, וביום 5.3.2013, דהיינו, חודשיים לאחר המועד האחרון, בו על פי ההסכמה, אמור היה להרוס בעצמו את המבנה על מנת לקבל לידיו חזרה את כספי הפיקדון הראשון, הגיש בקשה לבית המשפט להארכת מועד להריסה עצמית.

על פי החלטת בית המשפט מיום 5.3.2013, נדרש המבקש להפקיד את הפיקדון השני במסגרת עיכוב ביצוע הצו, ואולם, עוד טרם הופקד הפיקדון, ביום 6.3.2013, נדחתה, בהיעדר הצדדים, הבקשה להארכת מועד, ולמעשה, הפיקדון  השני הופקד בפועל לאחר שניתנה החלטה הדוחה את הבקשה, ולאחר שהתייתר עיכוב הביצוע שהפיקדון נועד לשמש כבטוחה בעניינו.

ראוי לציין כי בהחלטה מיום 6.3.2013, נקבע במפורש כי בית המשפט אינו עושה צו להוצאות בגין הבקשה להארכת מועד.

ב"כ המשיבה בתגובתו הסכים להחזרת הפיקדון השני בסך 15,000 ש"ח במלואו, נוכח הנסיבות שפורטו לעיל.

באשר לפיקדון הראשון, הדגיש ב"כ המשיבה כי לכאורה קמה למשיבה זכות לחילוט מלוא הפיקדון, על פירותיו, לאור העובדה שהמבקש לא עמד בתנאי ההסכמה, ולמעשה, ההריסה בוצעה יותר מחודשיים לאחר המועד האחרון בו על פי ההסכמה בין הצדדים, שקיבלה תוקף של החלטה, אמור היה להרוס ולקבל חזרה את הפיקדון. יחד עם זאת, ציין ב"כ המשיבה בתגובתו, כי לפנים משורת הדין, לאור העובדה שהמבקש ביצע, גם אם באיחור, את ההריסה בעצמו, תסכים המשיבה להחזרת מחצית מהפיקדון הראשון, דהיינו, 4,000 ש"ח לידיו ועתרה לחילוט המחצית השנייה של הפיקדון הראשון דהיינו, 4,000 ש"ח.

לאור הסכמת הצדדים, אשר קיבלה תוקף של החלטה ביום 6.9.2012, דומה כי מרגע שההריסה בוצעה לאחר יום 5.1.2013,  דין הפיקדון הראשון להיות  מחולט במלואו לטובת המשיבה וזאת נוכח ניסוחה החד משמעי של הסכמת הצדדים בעניין זה.

בנסיבות אלו, יש לשבח את עמדתה ההגונה של המשיבה, לפיה, הגם שקמה לה זכות לכאורית  במלוא סכום הפיקדון הראשון, הסכימה להשבת מחצית הפיקדון לידי המבקש, נוכח העובדה שהגם שלא ביצע את ההריסה במועד שנקבע, ביצע את ההריסה בעצמו, וחסך מן המשיבה את הצורך לבצע את ההריסה.

לאור האמור לעיל, אני קובע כי הפיקדון השני בסך 15,000 ש"ח שהופקד בעקבות החלטת בית המשפט מיום 5.3.2013, יוחזר במלואו למבקש.  מחצית מהפיקדון הראשון שהופקד בעקבות החלטת בית המשפט מיום 4.7.2012, בסך 4,000 ש"ח תחולט לטובת המשיבה, והיתרה בסך 4,000 ש"ח תוחזר למבקש.

למען הבהר - מתוך סך של 23,000 ש"ח שהופקדו בסה"כ בשני הפיקדונות בתיק זה, יחולטו 4,000 ש"ח לטובת המשיבה, והיתרה בסך 19,000 ש"ח תוחזר למבקש.

בשולי הדברים יצויין כי קיים טעם של ממש לפגם באופן בו נוסחה הבקשה להחזרת הפיקדון על ידי ב"כ המבקש. ב"כ המבקש נמנע מלפרט את מועד הביצוע המדוייק, ואת היחס בין מועד זה לבין המוסכם בין הצדדים לעניין הפיקדון.

המזכירות תעביר החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ג אייר תשע"ג, 23 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: